צ'ב קמרר ושרון הורודי
האוטופיה החצויה של נווה-שאנן: מר מזרחי נגד האדון פילץ
הערות על התחנה המרכזית החדשה
"זאת תהיה עיר חדשה – בליבה של הכרך הישן. אמנם ללא ראש עירייה וחברי מועצה – אך עם מנהלים קפדנים ו...יעילים. בעיר החדשה יהיו עשרים כבישים רחבים, פי-שלושה מרחובות בן-יהודה או אלנבי – ונקיים שבעתיים.
כל מי שיעבור בחוצות העיר הזאת, יהיה מלך לשעה קלה. הוא יוכל לשמוע נעימות מרגיעות – חינם אין כסף. לשקוע בכורסא רכה באחד משני בתי הקולנוע, שיפעלו במשך כל שעות היום והערב, הוא יוכל גם לשבור את רעבונו במספר מסעדות ומזנונים, ואם לאחר כל זאת עוד תשארנה בכיסו מספר אגורות – יוכל להכנס לאחת מעשרות החנויות, ולקנות בהן הכל, משרוך נעל ועד לחלקי חילוף למכוניות. זאת תהיה עיר חדשה עם גג של בטון. יקראו לה 'התחנה המרכזית' (החדשה)."
ידיעות אחרונות, 20.02.1968
בעבודה זו אנו מבקשים לבחון את האוטופיות השונות שנכפו על שכונת נווה שאנן אל מול התהליכים החברתיים ואורבניים שהתרחשו בה בפועל ביובל האחרון. אנו מייצרים מארג סבוך השוזר ציטוטים מעיתונים, פסקי-דין, פילוסופיה, ארכיטקטורה וסוציולוגיה המעומתים עם דימויים ויזואליים, טקסטים אישיים, פעולות מיצגיות וסאונד. המבט שלנו נע בין הציר האופקי של פרקטיקות יומיומיות (השימוש הנעשה בתחנה המרכזית וסביבותיה) והציר האנכי של ההיסטוריה (תהליכים של בנייה, מחיקה, הריסה, כתיבה מחדש). המסקנות שלנו אמביוולנטיות.
צ'ב קמרר ושרון הורודי הם אמנים בוגרי אקדמיות בישראל ושבדיה, היוצרים יחד זה מספר שנים. לשניהם קשר מוקדם למיצג – בעבודותיה המוקדמות של שרון ישנה התייחסות רבה לגוף ושימוש בפרקטיקות של מיצג, וצ'ב פעל כאמן מיצג, במהלך שנות התשעים. כיום הם עוסקים באמנות וידאו. עבודתם מתאפיינת בטיפול בנושאים חברתיים ופוליטיים, המלווים בו בזמן ברבדים פואטיים וויזואליים המתייחסים לתולדות האמנות ולארצות המוצא השונות שלהם- גרמניה וישראל. כמו כן הם מיוזמי פרויקט "צפייה פומבית" - במה פתוחה לעבודות וידאו, המתרחש אחת לחודשיים ברחבי שכונת שפירא.
שיתוף הפעולה בינינו החל לפני כשנתיים, בעבודה משותפת בסרט "נקודות מתות" של צ'ב ושרון המתעד את המיצג "ניקוד" של מיכל.
בבואנו לעבוד על הערב המשותף בחרנו להתייחס לסביבה הקונקרטית בה פועלת במת מיצג (התחנה המרכזית), ולבחון את המקום עצמו ואת ההיסטוריה שלו מנקודת מבטנו.
מיכל בחרה להתבונן בדרכה האמנותית בשנים האחרונות, אשר היתה שזורה בהופעות בבמת מיצג ובשיתוף פעולה עם האמנים המפעילים את המקום. צ'ב ושרון הגרים בסמוך לתחנה בחרו לחקור אותה תוך שיטוט יומיומי בתוך התחנה ובסביבותיה.
בערב יוצגו שתי עבודות נפרדות שנעשו תוך זרימה תת קרקעית של השפעות הדדיות. מבחינת מיכל הדבר התבטא בעימות עולם הדימויים הפרטי עם הקשרים רחבים יותר, פוליטיים וחברתיים. מבחינת שרון וצ'ב המפגש עם מיכל פתח דלת לשילוב ממד מיצגי בעבודות הוידאו.
