עבודתה של קלייר צ'רנלי מתבססת על דיאלוג עם אנשים הדוברים שפה זרה שאינה מוכרת לה כלל, מתוך ניסיון לחזור אחר דברי האמן שמשתף עמה פעולה, בשפתו המקומית. צ'רנלי מבקשת ביודעין שלא לשבור את מחסום הזרות, אלא לבצע סוג של דיאלוג עקיף, באמצעות דיבור ואינטונציה, עם שפות ותרבויות שאינה מוכרות לה.
המפגש בין צ'רנלי וענת פיק, שותפתה הישראלית, הניב תוצאות ייחודיות, הקשורות לדיאלוג הספציפי ביניהן ולשפה העברית, ולעובדת היותה של פיק אמנית sound-text, העוסקת בעבודותיה במבעים מילוליים ובמבעי קול ואינטונציה. מתוך הדיאלוג בין השתיים עלתה משמעותה של השפה האנגלית, כשפה המייצגת פטרונות בינלאומית, וההקשר המקומי של העברית בעיני דובריה.
