בעבודתו הציג פורמן יחסי גומלין בין שתי דמויות מצולמות בווידיאו. המיצג ניסה להגדיר מפגש בין סוגי תמליל, שנוצרו באמצעות כתיבה אוטומטית המבוצעת על ידי הדמות הראשונה – כתיבה המתארת הלכי נפש של עולם פנימי בלתי מרוסן. הדמות השנייה, דמות אישה המשמשת כאלטר-אגו, עסקה במחיקת הטקסט המתאר חלקי מכונה המרכיבים בובה שהיא אישה.
נובמבר 2004 אפריל 9
פעולותיו של פורמן התבססו על שיטת טיפול פוסט-טראומטית (EMDR), המתבצעת בין היתר באמצעות הקראת טקסט תוך הפעלת חושים נוספים. הטקסט שהקריא פורמן, שהקשרו הטראומטי הוא אירוע הטבח בדיר יאסין ב-9 באפריל 1948, עומת מול שני מרכיבים נוספים: תיעוד וידיאו של נאום ציוני תעמולתי בן-זמננו וטקסט מוקרן מתוך ה-TIMESעל אירועי דיר-יאסין. ההקשר הטעון נחווה באמצעות מפגש של סיטואציות וזמנים, ובמקביל באמצעות מפגש בין סוגי טקסט – דימויים חזותיים, מלל וטקסט כתוב.
