לכל מי שמביט בדמותה של פלוטקין מותר להניח כי היא אינה מסתירה את היותה בחורה מלאה או שופעת, או כל כינוי דומה אחר – הכול תלוי במידת הרצון להתרחק מעידן הפוליטיקלי קורקט בשפה. בשלוש עבודות קצרות שנוצרו כסדרה, היא משחקת במנעד החזותי האפקטיבי שלה כדי לומר כמה דברים בעניין הדימוי הנשי. במילקשייק, למשל, פלוטקין נוטלת כחומר גלם שיר פופ של הזמרת קליס ומבצעת אותו במבע פתייני מוגזם, המצביע על שיטת השיווק של גוף האישה דווקא באמצעות דימוי גוף שאינו מתיישב עם דימויי הגוף הסחירים המקובלים.
