המיצג של חברי קבוצת סלמנקה עסק בפער שבין הטקסט הכתוב וביטויו הקולי. הטקסט, הנשמע בעברית, נראה במקביל בלועזית בדימויים המוקרנים. ההתאמה בין הייצוג הגרפי של האותיות לבין העיצורים העבריים הנשמעים באותו הרגע לא התקיימה בהכרח. באופן זה, נבחנו משמעויות חדשות ומפתיעות של מילים בהקשרן החזותי והצלילי כאחד, כפירוק קונוונציות מקובלות המתקיימות בשפה. המופע אזכר באופיו את השירה הקונקרטית.
