עבודה זו, שהתקיימה במרביתה בחשכה, ביקשה ליצור מתח בין חוויית הנראות וחוויית ההיעלמות, דווקא במדיום המיצג שלכאורה אמור להתבסס על ההופעה הגלויה מול קהל. במהלך העבודה נוצר דיאלוג מתמיד בין הסאונד (מים מורתחים, הפעלת צעצועים, גרירת חפצים ועוד) לבין תהליך של יצירת דימויים חזותיים המבליחים להרף עין – פעולה היוצרת חוויה של מסתורין, משחקיות וממד של הפתעה.
יולי 2002
תיקו
חומרי המיצג – מים, ניילון שחור, גוף האמנית – שימשו לשם יצירת שיח על מאבק בין שני מצבים קיצוניים, בניסיון מתמידלהגיע לאיזון ביניהם: איזון בין הרס לבניה, בין רע לטוב, בין חיים למוות. דימוי המאזניים בא לידי ביטוי בתנוחת הגוף, כאשר האמניתבפעולתה שימשה כמאזניים של עצמה. המשוואה הסימבולית מסתיימת במצב עדין של איזון, בתיקו.
מאי 2003
קרין מנדלוביץ' והילה (טוני) נבוק
סובניר
הפרויקט סובניר כלל מסלול הליכה בן 13 אתרים ברחבי תל אביב, שתחנותיו היו שונות בכל אחד משני הימים שבהם התקיימה העבודה. במהלך הצעידה אספו האמניות מזכרות מכל אתר, ניגנו יצירה קלאסית, צילמו את עצמן למזכרת ועוד – פעולות המבטאות עיסוק בחוויה הרגעית ובמגע בלתי אמצעי עם העיר. בנקודת הסיום בערב בבמת מיצג, יצרו השתיים סביבה שנדמתה ל"פארק", כתחנת מנוחה בחלל סגור המתקיים בקונטקסט של אמנות מיצג ממוסדת. בערב הוצגו קטעי וידיאו המתייחסים לאתרים, פעולות ו"סובנירים" ממהלך צעידתן.
