בפעולות מצומצמות ודחוסות הדר עושה שימוש במרכיבים קונקרטיים של כאב וסבל גופני, בהתייחס למאגר סמלים ידועים, המזהים כאב עם קדושה, זיכוך ריטואלי וכו'. עולם סמלי זה, על מאפייניו הטקסיים, מואר באופן פארודי ובמידה רבה של הומור עצמי. לאחר שנוקו מרכיבי הפאתוס, הרגשנות והגלוריפיקציה של הסבל, נותרים סימניה של דרך ייסורים חשופה. את הזיכוך ההירואי שסמלי התרבות מספקים אפשר אולי להאיר באור ספקני, אך לא את הכאב עצמו, גלוי ונוקב.
אוגוסט 2005
פולטת
(תכנית סיום הסדנה השנתית לאמנות המיצג)
מירב הדר עשתה בעבודתה שימוש במרכיבים חזותיים מצומצמים ומדויקים – גוף ומסטיקים צבעוניים מונחים באופן קווי – כדי לשרטט עולם רגשי טעון. את הסיפור, סיפורה של אישה שהתחשבנה באופן נוקב עם עברה האישי, הצופה יכול היה לשרטט רק בעקבות רמזים: פריטי מכולת יומיומיים, המרמזים על מציאות שגרתית משפחתית. השינויים החזותיים שעברו המסטיקים בלעיסתם ובפליטתם, כמו גם הנוכחות הגופנית הנחושה והמדויקת, הצביעו על מחיקה של עבר, כטקס גירוש שדים פרטי.
נובמבר 2005
הקרב
(אירוע "אוהבים אמנות", פתיחת עונת התערוכות בתל אביב, התחנה המרכזית החדשה)
אישה מוטלת על הקרקע שעות ארוכות, ועל שדיה כדורי גלידה בשני צבעים שונים – מעין "קרב" בין חלקי נשיות, ה"מדממים" במתיקות לאיטם עד היעלמותם, ספק כפרפרזה אירונית על פיתוי מתקתק ספק כהצבעה על האישה כקורבן. המציאות הנשית האמביוולנטית ניצבה כמעין "הפרעה", שיצרה חוויה של אי-נוחות ומבוכה או דחף מציצני סקרני. העבודה, שהוצגה במקורה בלב הזוהמה (ומתחם הזנוּת, יש לציין) של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, עוררה עניין רב – שלא לומר סערה רוחות – בקרב קהל העוברים והשבים.
