בעבודה זו, שהורכבה ממספר מערכות קצרצרות שיצרו מבנה דרמטי ומרוכז, יצרה מיכל הרנר-רוזנמן מתח בין הסוואה וכיסוי לבין רגע עז של חשיפה. במסווה של דימוי רומנטי, קיטשי, השואב את עולמו החזותי והמוזיקלי מאסתטיקה אמריקנית שאפיינה את שנות ה-50 וה-60, נחשפה מציאות גופנית מורכבת, המערערת באופן אירוני ונוקב על הדימוי המתקתק.
