פברואר 2004 חברי הסדנה השנתית (2003) לאמנות המיצג בהנחיית תמר רבן הסותמת
המיצג של בר-לב התייחס לסדק ברצפה שנמתח בין המרחב הסגור של החנות לבין המרחב הציבורי מחוצה לה – סדק שרוצה "לפרוץ" את עצמו. סביבו היא בנתה את הפעולה המתמשכת של סתימתו בווזלין, כעיסוק צורני במרחב הקונקרטי וכעיסוק בדימויי גוף בהתייחס לחוויות נשיות קשות: השפלה, עבדות פיזית ועבדות מינית.
ספטמבר 2004 קהלה
בעבודתה בר-לב עסקה בפעולה מתמשכת של זחילה וכליאה עצמית באמצעות חיבור צפוף של קרשים סביב גופה מתחת למושבי הטריבונה של במת מיצג. בפעולתה ובשפת גופה ביקשה בר-לב להצביע על מתח בין דימוי תרבותי מהוגן לבין ראשוניות חייתית אגרסיבית – פעולה שמשמעותה וטיב תנועותיה נקשרים לזמן, למקום, לחלל ולקהל כמחוללי הסיטואציה.
פברואר 2005 סומו
הגוף תפקד בעבודתה של בר-לב במתחם ברור שעשוי להעלות על הדעת ארון בגדים שעבר טרנספורמציה, ארון קבורה או מעין ארון קסמים אפלולי – מתחם בו הגוף יוצר לעצמו נוכחות מוגברת ההולכת ומתעבה דווקא ככל שהוא מעלים את עצמו באינספור שכבות בגדים. המתח הפנימי בין היעלמות להתפשטות והתעבות, יצר דחיסות פנימית הולכת וגוברת עם התקדמות הפעולה.
יוני 2005
לחה
(אירוע שנה לבמת מיצג בתחנה המרכזית החדשה)
יפעת בר-לב נטלה בעבודתה פעולה נשית יומיומית והפכה את טיבו של פולחן הטיפוח העצמי על פיו: ההתמרחות בקרם הגוף הועצמה לכדי פעולה של יצירת שכבות שמנוניות נוטפות, מעין צבירת כסות מוגזמת, מקברית, שנועדה ליצור הזרה ביחס לגוף – הפיכתו ל"תולעת מריירת", כלשונה.
